גזר דין בתיק תפ"ח 30608-09-13

כללי

1.         הנאשמת, אנה רייאן, הודתה במסגרת כתב אישום מתוקן בביצוע עבירה של ניסיון שידול לרצח לפי סעיפים 30 + 33(1) + 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.         על פי האמור בכתב האישום המתוקן, בשנים האחרונות ניהלה הנאשמת קשר רומנטי עם בן זוג, אשר במקביל ניהל קשר רומנטי עם אשה אחרת (המתלוננת).

במהלך השנה האחרונה ביקשה הנאשמת מבן הזוג להפרד מן המתלוננת ולהשאר רק עמה, אך הוא סירב. אז החליטה הנאשמת לנסות למצוא אדם שימית את המתלוננת. במהלך החודשים יולי-ספטמבר 2013 פנתה הנאשמת לידיד שהתגורר כדייר בדירה בבעלותה. היא ציינה בפניו שיש אדם שהיא רוצה להמית וביקשה ממנו למצוא אדם שיגרום למות המתלוננת. אותו ידיד פנה למשטרה, דיווח על כוונות הנאשמת והודרך להודיע לה כי מצא עבורה רוצח שכיר. ביום 5.9.13 הודיע הידיד לנאשמת כי אדם שאיתר עבורה יגיע לביתה והיא תידרש לשלם 10,000 ש"ח וכן לוותר לו (לידיד) על שכר דירה שהוא משלם לה, משך חודשיים. הנאשמת הסכימה לתנאים האמורים. בהמשך, ביום 8.9.13 נפגשה הנאשמת בפתח ביתה עם הידיד ועם אדם נוסף שפעל כסוכן סמוי של המשטרה. הידיד עזב את השניים לבדם. הנאשמת מסרה לסוכן הסמוי פרטים מזהים על המתלוננת שהיא מבקשת להמית והבהירה שאינה מעוניינת רק בפציעתה או בגרימת נכות, אלא היא מעדיפה כי גופת המתלוננת לא תמצא לאחר המעשה.

כמו כן, ביקשה לקבל עדכון מהסוכן הסמוי לגבי מועד ביצוע ההמתה, על מנת שתוכל להערך עם אליבי. הסוכן הודיע שעלות ביצוע הרצח הינה 10,000 ש"ח וכי עליה לשלם 1,000 ש"ח מראש. הנאשמת שילמה לו 1,000 ש"ח. הסוכן הסמוי ביקש מן הנאשמת להובילו לבית המתלוננת והשניים נסעו יחד לשם, כאשר הנאשמת מצביעה על הבית וביקשה מהסוכן הסמוי שהרצח יבוצע בשלושת הימים הקרובים. הסוכן הסמוי הסביר לנאשמת כי בשלב הבא יצלם את המתלוננת ויציג לנאשמת את תמונתה על מנת לוודא כי מדובר "ביעד" הנכון, ולצורך פגישה נוספת קיבל ממנה את מספר הטלפון שלה.

3.         בישיבת בית המשפט מיום 16.2.14 הודתה הנאשמת בעבירה שיוחסה לה במסגרת כתב האישום המתוקן. הוחלט על עריכת תסקיר מבחן.

תסקיר המבחן

4.         בתסקיר שהוגש ביום 9.4.14 פורט כי הנאשמת בת 35, גרושה, אם לילד בן 9, ועלתה מרוסיה לישראל בשנת 2000 עם בעלה ולאחר מכן הם התגרשו. טרם עלייתה למדה 6 שנים באוניברסיטה וסיימה תואר במשפטים. בישראל היא עבדה בעבודות שונות שלא מתחום לימודיה עקב לחצים כלכליים. היא החליטה להיפרד מבעלה לאחר לידת בנם והידרדרות יחסיהם, בין היתר כיוון שסבלה מאלימות מצידו. לאחר גירושיה הכירה גבר אחר (הכוונה לבן הזוג הנ"ל), עמו נכנסה למערכת יחסים זוגית לא יציבה, כשהיא מפתחת כלפיו תלות רגשית ומתקשה להיפרד ממנו או להשלים עם האפשרות שיקיים קשר זוגי נוסף, במקביל. צויין שלנאשמת אין עבר פלילי.

5.         כרקע לביצוע העבירה תארה הנאשמת כי עברה תקופה קשה בה התמודדה עם קשיים מרובים בחייה האישיים, לרבות במערכת היחסים עם בן הזוג וקשיים כלכליים. היא תארה כי במהלך השנתיים האחרונות הגיעה המתלוננת לביתה ולמקום עבודתה ודרשה ממנה שתסיים את הקשר עם בן הזוג. היא תארה הצפה ברגשות כעס, זעם וקנאה ותארה את המתלוננת כמי שהזיקה לה וכמי ששולטת על חייה. בתקופה שקדמה לביצוע העבירה נודע לה כי בן זוגה נסע לחו"ל עם המתלוננת והיא חוותה בשל כך פגיעה נוספת ונכנסה לסערה רגשית לא מווסתת שהביאה אותה לביצוע העבירה. צויין שהנאשמת נטלה אחריות מלאה על ביצוע העבירה, מודעת כיום לחומרתה, מביעה אמפתיה כנה כלפי המתלוננת ומבינה את החלקים ההרסניים בהתנהגותה. שירות המבחן ראה לנכון לציין שחרטתה נראתה כנה ולא  התרשם מקיום דפוסי אלימות מושרשים אצלה.

6.         שירות המבחן התרשם כי בעת ביצוע העבירה היתה המתלוננת שרויה במצוקה נפשית קשה וניכר כבר אז (אוקטובר 2013) שהיא לוקחת אחריות על מצבה. צויין כי לנאשמת אין תפיסת עולם עברינית ובחירתה בפתרון אלים לבעיותיה היתה חריגה. באשר להערכת הסיכון, צויין כי עצם  המעצר הציב גבול ברור להתנהגות הפסולה ובנוסף, תגובת הסביבה הקרובה הרואה בחומרה את התנהגותה, מהווה גורם ממתן ומפחית סיכון. שירות המבחן העריך רמת סיכון נמוכה למעורבות נוספת בעבירת אלימות והתרשם לטובה מיכולת תפקוד הנאשמת בתחום התעסוקתי ובמישור ההורי. בסיום התסקיר הומלץ ע"י שרות המבחן להטיל על הנאשמת מאסר לתקופה קצרה שיאפשר שיקום במסגרת הקהילה.

הטענות לעונש

עמדת המדינה

7.         המדינה ציינה כי הנאשמת היתה עצורה מיום 9.9.13 עד ליום 27.11.13 ולאחר מכן מיום 16.2.14 ועד היום. באשר למתחם העונש ההולם, טענה המדינה כי נסיבות המקרה חמורות ומצדיקות מתחם ענישה שבין 5 - 8 שנות מאסר בפועל ובנוסף, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

נטען שהמעשים בהם הודתה הנאשמת מעידים על קור רוח ואכזריות יוצאי דופן ואין מדובר ברעיון רגעי חולף, אלא בהתנהלות נמשכת וקיום שיחות מרובות עם הידיד (הדייר) משך חודשיים, ולאחר מכן שיחה עם הסוכן שלוותה בדרישה לבצע את הרצח בתוך תקופה קצרה, כמו גם תשלום סכום כסף ראשוני בסך 1,000 ש"ח עבור ביצועו. גם הבקשה כי הסוכן הסמוי ידווח לה על מועד הביצוע על מנת שתוכל לספק לעצמה אליבי, והנסיעה עם הסוכן הסמוי לבית המתלוננת והצעת הסוכן לפגוע או לפצוע את המתלוננת שנדחתה על ידי הנאשמת - כל אלה מלמדים, לטענת המדינה, על תכנון מוקדם רציני ועל גמירות דעת, קור רוח ורצון עז להמית את המתלוננת, הכל על מנת להיוותר בת הזוג היחידה.

הודגש כי הנאשמת ביצעה את העבירה לבדה ועל כן האחריות כולה מוטלת עליה (טענות הנאשמת בחקירתה לאחריות חלקית מצד הידיד לא באו לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן בו היא הודתה).

ביחס לנזק שהיה צפוי להיגרם, צויין שלו לא היה מתקבל בדווח במשטרה על ידי הידיד, היו התוצאות קשות ביותר. ביחס לסיבות שהובילו את הנאשמת לביצוע העבירה, הפנתה ב"כ המאשימה לתוכן כתב האישום המתוקן ותוכן התסקיר שהראו יחס אובססיבי כלפי בן הזוג המונע מקנאה. נטען שטענות הנאשמת ביחס להופעת המתלוננת בביתה, במשרדה ובמקום עבודתה, בליווי דרישותיה שתסיים את הקשר עם בן הזוג, לא באו לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן ולא קיימת ראיה בתיק שתתמוך בטענות אלה ויש להתעלם מהן. נטען שהמפגש היחיד המוסכם היה באירוע בו עקבה הנאשמת אחר בן הזוג והגיעה לדירת המתלוננת, שם התפתח בין השתיים ויכוח קולני. נטען שעד אותו מפגש לא ידעה המתלוננת כלל על הקשר הרומנטי המקביל של בן הזוג עם הנאשמת. צויין שמדובר בנאשמת בגירה, בריאה בנפשה, ובעלת יכולת קוגניטיבית טובה שיכלה להפסיק בכל עת את הקשר עם בן הזוג, אך בחרה חלף זאת בדרך פסולה.

8.         המדינה איזכרה פסיקה במקרה דומה לפיה נקבע מתחם ענישה שבין 5 - 9 שנות מאסר. נטען שהפסיקה קבעה שגם אם תהא התחשבות בנסיבות אישיות ובמצב נפשי קשה של נאשם ובקיום חרטה והפנמת חומרת המעשה, האינטרס הציבורי מחייב שליחת מסר ברור של הגנה על חיי אדם. באותו מקרה הוטלו על נאשם 6 שנות מאסר בפועל.

טענות הנאשמת

9.         ב"כ הנאשמת טענה כי הנאשמת הודתה בהזדמנות הראשונה וחסכה זמן רב למערכת אכיפת החוק ולבית המשפט. נטען עוד כי קיים רקע קודם לכל הפרשה והוא מזימה שרקמו גרושה של הנאשמת וחברו שהוא הדייר (שכונה לעיל - הידיד) הגר בדירה בבעלותה. הסניגורית המשיכה ופרטה כי בעקבות חילוקי דיעות כספיים בין הנאשמת לבין הגרוש והדייר, שהוא חברו של הגרוש, הגו השניים תכנית לפיה יוכלו להמנע מתשלום כסף אותו הם חייבים לה (הגרוש שאינו עומד בתשלומי מזונות לנאשמת, ביקש להפחיתם; והדייר שאינו מצליח לעמוד בתשלום דמי שכירות, ביקש לפטור עצמו מהתשלום). נטען כי המתלוננת נהגה להתקשר פעמים רבות לבן הזוג של הנאשמת ואף הגיעה יום אחד לדירתה ותקפה אותה ואת בנה, הכל על מנת למנוע מן הנאשמת ובן זוגה חיים משותפים. הנאשמת סיפרה על האירוע לדייר והוא הציע לה לטפל בעניין בעזרת קרובי משפחתו אשר ידועים כ"פותרי בעיות". נטען כי הנאשמת המשיכה לפנות לדייר שיסדיר את חוב השכירות והוא העלה בשנית את נושא קרובי משפחתו ולחץ עליה לקיים פגישה עמם. הסניגורית טענה ש"הרוצח השכיר" (הכוונה לדייר) הוא בסך הכל נוכל שבערמומיות הדיח אותה לדבר עבירה - הכל בלי להמעיט בחלקה של הנאשמת. הנאשמת טענה שהיתה כלי בידיו של הדייר והמחשבה להביא למותה של המתלוננת לא נולדה במוחה אלא ניטעה בו על ידו, וכי הוא ניסה בכל מאודו לתמרנה לביצוע מהלכים שנועדו למשוך אותה לעשות מעשה כדי שניתן יהיה לייחס לה את האישום שבכתב האישום. נטען שלרוע מזלה היא נפלה בפח שהוטמן לה. לעניין הגרוש נטען כי כל המהלכים בוצעו בתחכום על ידי השניים, הדייר והגרוש.